"ברגע אחד הרסתי את כל מה שעשיתי..." מכירה את ההרגשה?

"אני כל כך משתדלת כל היום, ואז ברגע אחד הורסת את הכול..."

כך נשמעה דנה (שם בדוי) בשיחה שלנו, עוד לפני שהצטרפה לתוכנית הירידה במשקל של כוח החמש.

היא דיברה על התסכול, האכזבה והכאב שהיא חווה בכל פעם שזה קורה.

אולי גם לך זה מוכר.

יום שלם שבו הצלחת לבחור נכון, לשמור על עצמך ולהרגיש שאת בדרך. ואז מגיע רגע אחד.

העומס גובר.

העייפות מצטברת.

משהו משתבש.

ופתאום עולה התחושה שכל מה שעשית עד עכשיו נמחק.

אבל האם באמת אפשר "להרוס הכול" ברגע אחד?

לא הרגע עצמו מכריע - אלא המשמעות שאנחנו מעניקות לו

מחקרים בפסיכולוגיה מראים שבמצבי עייפות, לחץ או עומס רגשי, היכולת שלנו לווסת דחפים ולקבל החלטות שקולות נפגעת. המשאבים המנטליים שלנו פשוט נמוכים יותר, ולכן קל יותר להגיב באופן אוטומטי.

זו לא חולשה.

זו תגובה למצב נפשי/ רגשי או פיזי שלא קיבלה את המענה שפתר את השורש של מה שעלה.

לכן חשוב לשים לב מתי הסבירות לתגובה כזו עולה:

• כשאת עייפה?
• כשאת באנרגיות נמוכות?
• כשאת לחוצה?
• כשאת מרגישה שאין לך רגע לעצמך?
• כשנדמה לך שאת מחזיקה הכול לבד?

לרוב דווקא ברגעים האלה קל יותר לשמוע את הקול שאומר:

"די, נמאס לי."
"אין לי כוח."
"כבר הרסתי, אז מה זה משנה."

אבל יש משהו חשוב שכדאי לזכור:  הרגע הזה יכול להשפיע אך הוא לא חייב להכריע.

למרות שלעיתים זה מרגיש כך, חשוב לזכור: מחשבה היא לא עובדה

קראי את המשפט הזה שוב.

מחשבה היא לא עובדה.

מייל אחד יכול להוציא אותך משלוותך.
שיחה אחת יכולה להלחיץ.
העומס בעבודה יכול להרגיש בלתי אפשרי.
הילד מתקשר בדיוק כשאין לך רגע לנשום.

ואז מגיע הקול הפנימי:
"אני לא מסוגלת יותר."
"זה אבוד."
"זה כבר לא משנה."

אבל הקול הזה אינו כל המציאות.
הוא רק מחשבה שיכולה לחלוף.
הוא רגע בזמן.
והוא לא חייב להמשיך ולספר את כל הסיפור.

ההצלחה האמיתית לא נמדדת כשהכול קל

כולנו יודעות לבחור טוב יותר כשהכול רגוע.

כשיש זמן.

כשאנחנו מלאות באנרגיה.

אבל ההצלחות המשמעותיות ביותר נולדות דווקא ברגעים שבהם היה אפשר לפרק הכול ובחרנו להגיב אחרת.

לא מושלם.

לא ב100%.

פשוט אחרת.

וכמה עוצמה יש בלהסתכל לאחור ולומר:

"דווקא ברגע שהיה לי הכי קשה, הצלחתי לא להתעלם מעצמי."

מתנת העצירה

לפני שאת מנסה לתקן, לפצות או "לחזור למסלול", נסי משהו פשוט יותר.

עצרי.

קחי נשימה.

הניחי לרגע את הביקורת בצד.

צרי מרווח קטן בין מה שקרה לבין התגובה הבאה.

ושאלי את עצמך:

• מה אני מרגישה כרגע?
• מה עובר לי בראש?
• איזה קול מנסה להשתלט?
• ומה באמת קרה במציאות?

מחקרים מתחום המיינדפולנס מראים שגם עצירה קצרה והתבוננות ללא שיפוט יכולות להפחית תגובתיות ולסייע בקבלת החלטות טובות יותר.

לפעמים, המרווח הקטן הזה משנה את כל ההמשך.

זה חלק מהשלם - לא כל הסיפור

ממש כמו אבן אחת בדומינו, רגע אחד יכול להיראות גדול, דרמטי ומשמעותי.

אבל עם הזמן הוא חוזר למקומו הטבעי -  חלק אחד מתוך תמונה רחבה הרבה יותר.

יום אחד פחות מוצלח אינו מוחק שבועות של עשייה.

ארוחה אחת אינה מגדירה אותך.

ורגע אחד אינו מספר את הסיפור כולו.

כי החיים, וגם תהליך של שינוי, לא נבנים מרגע אחד.

הם נבנים מהבחירה לחזור, שוב ושוב, אל מה שעושה לך טוב.

וגם אם כרגע נדמה לך שהכול התפרק,

ייתכן מאוד שזה רק רגע אחד.

ולא הסיפור כולו.